מסתבר שהלא מודע שלנו פועל לפי עיקרון המאמץ המינימלי. כלומר לא ממש בא למוח שלנו להתמודד עם הרגשות הקשים שהוא חווה: עצב, חרדה, בילבול, בדידות, קינאה... ולכן אצל רובנו הוא דואג להקהות את הרגש ולדחוף אותו עמוק פנימה. הרגש הוא בעצם הרכב חומרים כימיים כלשהם כגון הורמונים למשל, שמתפזרים ברחבי הגוף. כל תא ותא בגוף מושפע מההורמונים ומהחומרים הללו.
הרגש נצרב ממש בתאי הגוף, אך המודע שלנו שוכח מהחוויות הטראומתיות וממשיך בענייני היום יום.
לעומתו הגוף שלנו זוכר מצויין את החוויה שנצרבה בו וגם מתי היא קרתה. הוא בסטרס - החוויה תקועה בתאי הגוף מבלי יכולת להשתחרר. חוויות שליליות נוספות מצטרפות אליה ונחרטות בתאי הגוף.
ככל שהן מצטברות עוד ועוד התפקוד של התאים משתבש. ההורמונים יוצרים תגובות שונות: הקורטיזול למשל משפיע לרעה על מערכת החיסון ועל הפוריות.השרירים מתכווצים. הזרימה בגוף ובמוח משתבשת.
כך מצטברות להן חסימות מסיבות שונות במועדים שונים לאורך כל חיינו.
הגוף שואף להשתחרר מהחסימה, הוא מזרים אנרגיה למקום החסימה ונלחם בה. מלחמה זו יוצרת מחלות ותופעות שכולנו סובלים מהן: אלרגיות, השמנה, חרדות.. הן מהוות תמרורי אזהרה עבורנו: שים לב! כדאי לשחרר את המחסום!
אם נצליח לדבר עם הגוף שלנו ולהבין מה יצר את החסימה מלכתחילה - הגוף יוכל לשחרר אותה ולא יזקק עוד למלחמה נגדה.
התופעה תעלם.זה בדיוק מה שעושה הקינסיולוגיה - היא מצליחה לדבר עם תאי הגוף, לאבחן במדויק, ולשחרר את החסימה דרך הצפת הרגש הכלוא למודע! קשה להאמין, אבל אתם מוזמנים להתנסות
בעצמכם.