"כשאנחנו מפגרגנים לעצמנו לטעות אנחנו לומדים באופן הכי משמעותי!"
שמעתי את המשפט הזה היום בבוקר וכל כך התחברתי אליו...את הטעויות שלנו אנחנו זוכרים מצויין: את הטעויות שעשינו בטסט לפני שנים, את הטעויות בעבודה עליהן נזפו בנו או שנזפנו עליהן בעצמנו, על הטעויות עם הבן זוג והילדים (שגם נהנים להזכיר לנו אותן.. ). אבל במקום להוסיף לעצמנו עוד מנת האשמה עצמית לקערה הגדושה כבר ממילא, למה שלא נסתכל על התרומה הענקית של הטעות הזו לחיינו - הרי היא באה ללמד אותנו משהו שהסיכוי שנשכח אותו הרבה יותר קטן! כמו ילדים שמתעמקים בניקוד שהמורה הוריד להם על הטעויות במבחן, כך גם אנחנו מקדישים להן הרבה יותר תשומת לב מלהצלחות שלנו, מנתחים, חוזרים שוב ושוב על הסיטואציה, תוהים מה היה קורה אם הינו נוהגים אחרת.
אז בפעם הבאה שאתם טועים - תפרגנו לעצמכם! למדתם משהו משמעותי! ויש סיכוי שעל הטעות הזו כבר לא תחזרו בעתיד!
ואם אתם טועים שוב ושוב - אז למה שלא תנסו להבין בעזרת הקינסיולוגיה למה אתם תקועים על אותה טעות?